במקום לחשוב במונחים של בנייה מעשית, לפין ג'ול היה הלך רוח של פסל, כאשר עיצב רהיט. בשנות ה-40 וה-50, דרך עבודה זו לא נראתה מעולם. שאיפתו הייתה לעצב רהיטים עם תנועה וחיים. פין ג'והל התגאה בכך שהן האלמנטים התומכים מבנית של הרהיטים והן לאדם היושב נראים כאילו הם צפים.